רבי אליעזר פאפו זיע״א — בעל ה״פלא יועץ״
ראשית דרכו
בשנת תקמ״ו (1786), בעיר סרייבו שבבוסניה, נולד רבנו רבי אליעזר פאפו זיע״א, מי שעתיד היה להאיר את עולם התורה והמוסר. הוריו, החסיד רבי יצחק ומרת בלאנקה, גידלו את בנם בבית ספוג באהבת תורה, ביראת שמים ובמידות טובות.
כבר בילדותו ניכרו טוהר לבו ושאיפותיו הנעלות. מסופר כי כשנשאל מה ירצה להיות כשיגדל, השיב בפשטות:
״אני רוצה להיות יהודי טוב.״
תשובה קצרה זו ביטאה את תמצית משנת חייו: חתירה בלתי פוסקת לשלמות בעבודת הבורא, בתורה, בתפילה, במידות וביחסים שבין אדם לחברו.
בית אביו
בתיאור מרטיט מספר רבנו בכתביו על ימיו האחרונים של אביו, וממנו ניתן ללמוד על הבית המרומם שבו גדל:
״ברם זכור לטוב עט״ר אבא מארי זלה״ה, כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר בקשת ׳לך אלי תשוקתי׳ ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים, ופלגי מים ירדו עיניו… ולכל מי שהיה נכנס אצלו היה אומר לו: ׳ראה סופו של בשר ודם׳. אשריו ואשרי חלקו.״
רבנו ורעייתו זכו לשני בנים ולשתי בנות. את בניו הגאונים הוא מזכיר בכמה מספריו, ולאחר הסתלקותו נטלו בניו חלק מרכזי בהוצאת כתביו לאור — ובזכות מסירותם זכה העולם היהודי לאוצרות רוחניים שהשפעתם ניכרת עד ימינו.
על כס הרבנות בסיליסטרה
בסביבות שנת תק״פ (1820), בהיותו כבן שלושים וארבע, נקרא רבנו לכהן כרבה של סיליסטרה שבבולגריה. למרות גילו הצעיר נודע כבר אז כתלמיד חכם מופלג וכמנהיג שטובת בני קהילתו תמיד לנגד עיניו. הוא נשא את משא הציבור, דאג לעניים ולחלשים, והשכין שלום בין אדם לחברו.
אחד המעשים המפורסמים מספר על יהודי שהואשם בעלילת שווא ונגזר עליו עונש מוות, והשלטונות דרשו סכום עצום תמורת שחרורו. רבנו כינס את בני העיר והכריז בהתרגשות כי אם אין בידם כסף לפדותו — יש למכור אף את ספרי התורה וכלי הקודש, שהרי פיקוח נפש דוחה הכול. דבריו חדרו ללבבות, הסכום נאסף, וחיי היהודי ניצלו. כך הייתה דרכו: תורה שאינה נשארת בין דפי הספר, אלא יורדת אל החיים והופכת לאחריות, למסירות ולחסד.
חיבוריו הקדושים
לצד הנהגת קהילתו נשא רבנו מפעל תורני רחב היקף, וחיבר ספרים רבים בהלכה, מוסר, דרוש ותפילה. גולת הכותרת היא ספרו הנודע ״פלא יועץ״ — ספר מוסר מקיף, המסודר על פי ערכים בסדר האלף־בית, המדריך את האדם בעבודת הבורא, בתיקון מידותיו, בחיי המשפחה ובחינוך ילדיו.
ייחודו של הספר ביכולתו לגעת בכל אדם — דבריו בהירים, מעשיים ומלאי אהבה, ובצד התביעה הרוחנית ניכרות בהם הבנת נפש האדם וחמלה עמוקה. בין חיבוריו הנוספים ספר ״חודש האביב״ על מסכתות ברכות ושבת, שעליו עמל שבע שנים. כשנשאל כיצד הוא מוצא לכך זמן, השיב:
״אם אדם רוצה, הוא תמיד ימצא זמן לתורה.״
אחרית ימיו
בשנת תקפ״ז (1827) חלה רבנו במחלה קשה, ובתקופת מחלתו הוסיפו לו את השם ״יחזקאל״ כסגולה לרפואה. ביום חמישי כ׳ בתשרי תקפ״ח, בחול המועד סוכות, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה — והוא בן ארבעים ואחת בלבד.
על פי המסורת, קודם הסתלקותו נודע לרבנו כי מגפה עתידה לפקוד את העיר, ומשמים ניתנה לו האפשרות לקבל על עצמו את הגזרה ולהציל את בני קהילתו. רבנו, שכל ימיו מסר נפשו למען הציבור, בחר להקריב את עצמו לטובת אנשי עירו.
סגולת התפילה על ציונו
ציונו הקדוש נעשה במשך הדורות מוקד לתפילה ולבקשת רחמים. בספר ״מליצי אש״ מובאת עדות מיוחדת על סגולת המקום:
״מי שילך על קברו כשהוא טבול במקווה ומתפלל בלב נשבר — ערב בדבר שתקובל תפילתו… ובאמת ישועות גדולות נעשו לבני אדם שעושין כן.״
רבים מקפידים עד היום לטבול במקווה, לעלות אל הקבר בטהרה ולהעתיר בתפילה מתוך הכנעה ולב נשבר.
המצבה שלא נעקרה
מסורת מופלאה עברה בקרב יהודי המקום מדור לדור. בעת שביקשו השלטונות להקים כנסייה על שטח בית העלמין היהודי, החלו לפנות קברים ולעקור מצבות. כשהגיעו הפועלים אל מצבתו של בעל ה״פלא יועץ״ — לא הצליחו להזיזה. ניסיונות חוזרים לעקור אותה עלו בתוהו.
על פי המסורת, לעיני הנוכחים החלה המצבה לשקוע בשלמותה בתוך האדמה. הרוסים, שנדהמו, הבינו כי במקום טמון איש קדוש ונסוגו מתכניתם — וכך נשמר הציון בדרך פלאית לדורות.
מורשתו החיה
אף שחלפו קרוב למאתיים שנה, תורתו של רבנו מוסיפה להאיר. ספר ה״פלא יועץ״ נלמד בבתי מדרש ובבתים ברחבי העולם, ומעניק עד היום הדרכה, חיזוק ונחמה לרבבות. רבנו הותיר אחריו דרך חיים שלמה: לעבוד את הבורא בתמימות, להרבות שלום, לשאת בעולו של הזולת ולעשות הכול מתוך אהבת ה׳ ואהבת ישראל. משאלת ילדותו — ״להיות יהודי טוב״ — נעשתה לצוואה נצחית לכל אחד ואחת מאיתנו.
זכותו של רבנו הקדוש רבי אליעזר פאפו זיע״א תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
