מציונו של בעל ה״פלא יועץ״ זיע״א
יש מקומות שבהם התפילה מקבלת משמעות אחרת. בסיליסטרה שבבולגריה, הרחק מהמולת החיים, שוכן ציונו של הגאון הקדוש רבי אליעזר פאפו זיע״א. במשך השנים פוקדים את המקום יהודים מכל רחבי העולם, שופכים את ליבם ומבקשים לעורר רחמי שמים בזכות הצדיק. שלושה סיפורים שהגיעו לידינו מפי בעלי המעשה מספרים על רגעים של תפילה — ועל ישועות שהגיעו בעקבותיהם.
״אבא, תמצא לי ישיבה״
מפי הרב בנימין גרינגרס הי״ו, הפוקד את הציון בקביעות
בן למשפחה תורנית חשובה בבית שמש שב יום אחד מן הישיבה, הסתגר בחדרו, ואמר להוריו המודאגים משפט אחד קצר וכואב:
״עם עולם הישיבות — סיימתי.״
ההידרדרות הייתה מהירה. הוא רכש מכשיר סלולרי, שקע בו שעות ארוכות וכמעט חדל לתקשר. שבעה חודשים חלפו. באחד הימים פגש הרב גרינגרס את האב, ביקש לפגוש את הבחור, וכשנכנס אליו לא פתח בתוכחה — אלא בהצעה בלתי צפויה: ״בוא איתי לבולגריה.״
לאחר הפצרות הסכים. בסיליסטרה סיפר לו הרב על מעלת התפילה במקום, והציע לו לטבול ולהיכנס להתפלל. הבחור נכנס, התפלל ויצא — בלי סימן חיצוני. אך ייתכן שדווקא שם נוצר הסדק הראשון בחומה.
שלושה ימים בלבד לאחר ששבו לארץ, ניגש הבחור אל אביו ובפיו בקשה שהותירה אותו נדהם:
״אבא, תמצא לי ישיבה.״
חלפה תקופה. אחד מידידי הקרן הגיע לישיבה, מבלי לדעת על הסיפור, וראש הישיבה הצביע על בחור ואמר בהתרגשות: ״זה בנו של הרב... הוא עומד כעת לערוך סיום מסכת.״ היה זה אותו בחור. הנער שעזב הכול שב אל בית המדרש — וזכה לסיים מסכת.
השידוך שחיכה בנחיתה
מפי הרב בנימין גרינגרס הי״ו
בדרכו לציון עבר הרב גרינגרס דרך בוקרשט, שם פגש זוג יהודים יראי שמים. כששאלוהו על מקום יפה לבקר בו, סיפר להם שהוא בדרך לציונו של בעל ה״פלא יועץ״. הדברים נגעו לליבם, ובתוך זמן קצר החליטו: גם אנחנו מצטרפים.
בדרך נתן להם עצה: כשיגיעו לציון, יתמקדו בבקשה אחת וישפכו עליה את ליבם. רק בדרך חזרה הבין כי בליבם נשאו דאגה גדולה אחת — שידוך לבנם.
חלפו כשבועיים, והטלפון צלצל. מעבר לקו האב, בקול נרגש:
הבן התארס.
ואז הוסיף פרט מטלטל: הצעת השידוך הגיעה אליהם מיד עם נחיתתם בארץ, לאחר שובם מהתפילה בציון. סמיכות הזמנים הייתה ברורה — הם חשו כי תפילתם פתחה שער של ישועה.
הטלפון שהגיע עוד לפני שיצא מבית העלמין
מפי הרב משה לוי מניו־יורק
גיסו, אב לשמונה, חלה במחלת כליות קשה. כליותיו חדלו לתפקד והוא נאלץ לעבור דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. הוא הוכנס לרשימת המתנה להשתלה — אך ההערכות דיברו על שנה ואף יותר. הרב משה בירר, הפעיל קשרים, אך דבר לא התקדם. כשנדמה היה שבדרך הטבע אין מה לעשות, פנה אל הדרך העתיקה: תפילה.
הוא נסע במיוחד לסיליסטרה, טבל במקווה ונכנס לציון. שם, לבדו, פתח ספר תהילים — פרק אחר פרק, בכה עד שסיים את כולו. ואז הגיע הרגע שהוא מתקשה לשכוח:
עוד בטרם הספיק לצאת מבית העלמין — צלצל הטלפון.
רעייתו על הקו, נסערת: ״אין לי דרך להסביר מה קרה — אבל הגיס כבר בדרך לניתוח השתלה.״ את סיפורו הוא מסיים במשפט שנחרת בלב: ״כנראה שכאשר הצדיק ערב בדבר — הוא אינו רוצה להישאר בעל חוב זמן רב...״
שלושה אנשים. שלוש מצוקות. שלוש תפילות. אין בידינו חשבונות שמים, ואין אדם היודע כיצד מתקבלת תפילה. אך הסיפורים הללו מזכירים אמת עתיקה ופשוטה: גם כשהדרך נראית חסומה — יהודי אינו מפסיק להתפלל.